<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקל"א</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ועל ענין מה שנסתפק[ת] בסירכא הנמצאת בגג האונה המסתרכת מאחוריה בקנה הלב, אם נדין אותה כדין חתוכא דאוני שנסרכו לדופן דכשרה משום דעומדת במצר החזה או לאו, ואם באנו לאסור מאיזה טעם נאסור שאף זו עומדת במצר. אנו נוהגין בכל מקומותינו לאסור. ואפשר להפריש בין זו לסרוכה לדופן בשני ענינין, האחד שהטענה בסרוכה לדופן לפי שעומדת במצר וכשמסתבכת בבשר הדבוק חזק ואינה נפרדת מן הדופן והדופן סותמתה לעולם סתימה יפה בלי פרוד, אבל כאן השומן רך ונמשך אחר האונא כשהיא נופחת ואין דבוקה יפה, ועוד שהמקום ההוא בלי ספק יותר רחב ממקום גב האונה לדופן ועל כן אנו אוסרין אותה.
